יער בית קשת

דרך הנוף שנפרצה ע"י קרן קימת לישראל, מאגפת את העיר נצרת מדרום וממזרח וחוצה את היער בצורת קשת. האתר הוא לא רק פנינת נוף נדירה, אלא גם סיפורה של ראשית ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל בעת החדשה. שני צידי הדרך עטורים ביער אלונים עתיקים, עצי אורן, ברוש וחלקת ארזים. זהו מקום שמתאימים לכולם, להולכי רגל עם תינוקות, לנוסעים ברכב, לרוכבי אופניים. עבור מוגבלי התנועה יש שבילי גישה נוחים וחניונים מיוחדים לפיקניק.

המסלול מתאים במיוחד למשפחות, וניתן לנסיעה אף ברכב פרטי.

אורך הדרך : 15 ק"מ. דרך מצעים. בקטעים תלולים יש ציפוי אספלט, והיא מתאימה לתנועה דו-סיטרית של כלי רכב פרטיים ומיניבוסים.

היסטוריה על קצה המזלג
הכומר וחוקר הטבע האנגלי הנרי בייקר טריסטראם שביקר באזור זה בחודש פברואר 1864, מתאר את אשר ראו עיניו:
"יצאנו מנצרת לטבריה... התחלנו את דרכנו על גב הרכס, והמשכנו למרגלות הגבעות המשתרעות מצפון להר תבור... נכנסנו לתחומו של יער אלונים פתוח, הראשון מסוגו שראינו בארץ ישראל. הנה סופסוף פגשנו יער ראוי לשמו... הארץ מכוסה כאן בכסות צפופה של שיחים ננסיים: אלת מסטיק, שקד בר, ער אציל וקטלב, ומרופדות טלאים מבריקים כל כלניות ופרחים אדומים אחרים, אגודות של רקפות נחמדות ושפע מיני פרחים מורכבים" - היער הרשים כל מי שעבר בו.
הנוסע הצרפתי ויקטור גרן (1875) תיאר אלון קשיש אחר המזוהה עם העיר המקראית אזנות תבור שנמצאת באזור. ייתכן שתיאורו קשור לאלון התבור הענק הצומח בצד דרך הנוף.

בין השנים 1901 ל- 1913 טיפח אליהו קראוזה, אגרונום ומנהל חוות סג'רה, את יער האלונים. בעזרתם של איכרי המושבה, הוא גזם ודילל את העצים. הגזם שימש לתעשיית הפחמים. יוסף וייץ, לימים מנהל מינהל פיתוח הקרקע של קרן קימת לישראל, שהחליפו בתפקיד, לקח חלק בשמירה על יער האלונים בימי מלחמת העולם הראשונה, עת הורגש בארץ ישראל מחסור בדלק והשימוש בעץ גבר. אולם היער לא ניצל בסופו של דבר מגרזנו של השלטון העותומאני, שהשתמש בעצים לבניית המסילות ולהסקת הרכבות לחזית הדרומית. חברי בית קשת, ביחד עם יערני קק"ל, לקחו חלק בשיקום היער החל מראשית שנות ה – 50.

בשנת 1946 החלה קק"ל לייער את המדרונות המזרחיים של הרי נצרת. בית היערן, ששימש את הנוטעים כמחסן לכלי עבודה ושתילים, כונה בפיהם "בית קרן קימת". פעולות הייעור נמשכו עד ראשית שנות ה- 70, במהלכן נטעה קק"ל כ- 20,000 דונם יער וטופח חורש טבעי בהיקף של כ- 10,000 דונם. כך נוצר גוש רצוף ונדיר של יער נטוע, חורש טבעי ושטחי מרעה וחקלאות.

המסלול:
טיולנו יתחיל בכניסה הצפונית של דרך הנוף של יער בית קשת הסמוכה לצומת גולני, נחצה חלקת יער צפופה ואלוהית שמעולם לא נגעו בה, אט אט הדרך מובילה אותנו לקטעים בהם היער והחורש הטבעי, בעיקר של אלוני התבור, מתערבב עם היער הנטוע בעצי אורן. ביניהם שלל פריחות של פרחי הסחלב, הכלניות, הנוריות, הרקפות והעיריות. אחרי העיקול הראשון ישנו שביל קטן בצל עצי האורן המוביל לחניון לזכרה של המלכה האם של הולנד. אנו נמשיך לנקודתנו הראשונה - מצפור תורען - תצפית בגובה של 327 מטר מעל פני הים, המשקיפה על בקעת תורען, ממנה ניתן לראות את המצודה העתיקה של ציפורי ואת מגדל התצפית לאיתור שריפות יער, המשמש את יערני קק"ל בחודשי הקיץ.

תורען נזכרת במקורות: "יפה את רעייתי כתרצה, אלה נשות תרען..." (שיר השירים רבה). את בקעת תורען חצתה לאורכה דרך רומית עתיקה שיצאה מעכו דרך ציפורי בואכה הכנרת. יש המזהים את הבקעה עם בקעת בית רימון הנזכרת אף היא במקורות. בכפר תרען התגלו שרידים מהתקופה הרומית. ביום שבו הראות טובה ניתן לראות מהמצפור את החרמון, הר כנען, הר מירון, הר חנתון והכרמל.

נקודתנו השנייה – בית היערן - בית קטן שנבנה בשנות ה- 40 לקראת נטיעת היער, שימש כמחסן שתילים וכלי עבודה. חברי הארגון להתיישבות "מצפה הגליל", שהתגוררו בתנאים קשים וללא עבודה בחוות סג'רה, הגיעו למצב של חרפת רעב. הם החליטו לפנות לעזרה לקק"ל ונציגם הגיע אל משרדו בירושלים של יוסף וייץ, מנהל מחלקת הקרקעות והייעור של הקרן. וייץ, ששמע את מזכירתו מתווכחת עם "אורח" לא מוזמן מחוות סג'רה, הזמינו להיכנס וקבע בו במקום מועד לסיור, על מנת לאתר שטחים מתאימים לנטיעה. לאחר סיור בשטח קבע וייץ שיש ליער את המרחב שבין התבור לכביש נצרת-טבריה. לקראת הנטיעה נבנה בית היערן כמחסן לכלי עבודה ושתילים. הבית שימש את פועלי הייעור למנוחה, ובו רקמו את חלומם להקים ישוב משלהם. הוא זכה לשם "בית הקרן הקימת". סביב לבית היערן פותח החניון המרכזי של היער. מעט הלאה משם מרחק הליכה של 3 דקות במורד הדרך, ניגש אל מצפור היערן ונזכה ל"מכת נוף" מהממת הצופה אל מרחבי רמת יבניאל וקיבוץ בית קשת. (השביל מעניק אפשרות הגעה גם לעגלות נכים וכן ללקויי ראייה. יש גם שביל שפה משולב בשיחים ריחניים וכרטיס טווחים עם בליטות).

משם נמשיך אל מצפור אלוני בית קשת, זוהי רחבת תצפית המשקיפה על יער אלוני התבור של יער בית קשת. המיוחד באלוני התבור הוא שהם עצים נשירים, הגדלים ברווחים גדולים ומאפשרים לצמחים חד שנתיים רבים לצמוח ביניהם - אנשי הייעור של קק"ל מכנים "טיפוס" כזה של יער - "יער פארק". ממצפור אלוני בית קשת יש תצפית דרומה, מזרחה וצפון-מזרחה לעבר גבעת המורה, התבור, הגלבוע, רמת כוכב, רמת יבנאל, רמת פורייה וטבריה עלית. הנגישות אל המצפור מותאמת לבעלי מגבלות נגישות.

כאן אנו יכולים לרדת מעט מהדרך הראשית אל מסלול הליכה קצר (מספר דקות הליכה) בשביל טבעתי באורך של 750 מטר, המכונה "שביל הטרשים" היוצא למרגלות חניון עץ האלון הקשיש המצוי בהמשך הדרך, לאחר מצפור אלוני התבור ונחל השבעה. אורכו כ- 700 מטר, והוא מטפס בין טרשוני הדולומיט-סלע גיר קשה שמכיל מגנזיום, אשר מעניק לו קשיות וצבע אפרפר. הרכבו הכימי של הדולומיט הופך אותו לרגיש לבליה כימית (קארסט) שממיסה אותו, וביחד עם הרוח, מעצבת את תצורת הטרשונים המצויה לאורך השביל. המפלס בו מצוי השביל מהווה מפגש בין עצי אלון התבור המטפסים מיער הפארק לבין עצי החורש הים-תיכוני הגולשים מפסגת הרכס. בתת היער נבחין באביב במגוון פרחי בר ובצמחים חובבי לחות, וביניהם מטפסים שונים, טבורית, טחב ועוד. (בשל הרצון להימנע מפגיעה באתר ייחודי זה הוא לא הותאם למוגבלי תנועה).

לאחר שנחזור לדרך הנוף נמשיך אל מצפור התבור – ממצפור התבור נראה הר תבור במלוא הדרו. ההר המבודד, המתנשא גבוה מעל סביבתו, הינו "הורסט" – גוש שהתרומם לאורך קו שבר (העתק) המקיף אותו. יחודו הטופוגרפי הפך את התבור בימי קדם להר מקודש. המסורת הנוצרית מזהה בהר את המקום בו התרחש נס ההשתנות (הטרנספיגורציה) של ישו. החל מהתקופה הביזנטית (המאה ה- 5 לספירה) נבנו בראשו כנסיות ומנזרים. המבנה הניצב על פסגת ההר הוא כנסיה פרנציסקאנית שנבנתה בשנים 1921 – 1925. למרגלות התבור נראים הכפרים דבוריה ושיבלי. הראשון, מימין, מזוהה עם דברת, אחת מערי הלויים בנחלת שבט יששכר. השני, משמאל, מאוכלס בבדואים בני השבט ערב א - צביח. ניתן להבחין במדרונות ההר בשילוב של חורש טבעי ויער נטוע. הנטיעות על התבור החלו בשנות ה – 40.

אנו נמשיך בדרך הנוף ונגיע לצומת: שמאלה – לדבורייה וימינה להר דבורה ולנצרת. אנו נסיים את סיורנו זה למרגלות הר דבורה.

הר דבורה מצוי בפינה הדרום-מזרחית של רכס הרי נצרת. פסגתו מתנשאת לרום של 437 מ' מעל פני הים. הגישה אליו מהשער הדרומי של דרך הנוף בעיקול נחל ברק. משם מוליכה דרך אספלט באורך של כ- 2 ק"מ. בראש ההר ניצב סלע הוקרה לציון חתונת הכסף של מלכת בריטניה, אליזבט, ובעלה הנסיך פיליפ. הר דבורה בנוי מסלע גיר קשה ודולומיט, והקרקע המצויה בו היא טרה רוסה, המהווה בית גידול לחורש הים-תיכוני הסבוך בו שולט האלון המצוי. בתחתית המדרון הצפוני של ההר מצוי יער פארק של אלון תבור. הר דבורה הוכרז כשמורת יער על ידי שלטונות המנדט הבריטי בארץ ישראל בשנת 1926. הוא נקרא באותה תקופה יער סרטבה, והוכרז כשמורת יער מספר 95. בראש ההר הכשירה קק"ל חניון שחוסה תחת צל עצי החורש. מהחניון מוביל שביל מסומן היורד לשער הדרומי בעיקול נחל ברק. בחודש מרץ פורחים הסחלבים והדבורניות על הר דבורה. זכרו, אלו הם פרחים מוגנים!

האורנים המנדטוריים למרגלות המדרון הצפוני של הר דבורה, במקום בו תוואי דרך הנוף מבצע עיקול חד לכיוון צפון-מערב, נבחין במספר עצי אורן גבוהים, הניכרים בגזעם הרחב. אורנים אלה מהווים שריד של נטיעה מנדטורית. בשנת 1926 החל שרות הייעור המנדטורי בנטיעת עצים במדרונות הצפוניים של הר דבורה. ניטעו שני מינים של עצים: אורן ירושלמי ואורן הגלעין. יער האורנים, שטופח ונשמר בידי יערני קק"ל, נתן אפשרות לחורש הטבעי שדוכא לאורך השנים בכריתה ו"רעיית לחץ", לעלות ולצמוח.

בסיור ביער ניתן למצוא מיני עצי חורש טבעי הגדלים בחסות עצי היער הנטוע, וביניהם אלון התבור, אלון מצוי, אלה ארץ ישראלית וחרוב.

בראש הר דבורה חניון פיקניק, מקום ראוי לבילוי ולהתרגעות בחיק הטבע.

חניוני נופש לפיקניק:
חניון מלכת הולנד – מצוי בתוך חלקת עצי אורן הגלעין (צנובר). הממוקם סמוך לעיקול בדרך הנוף, בקרבת כביש 77, במקום בו היא מטפסת דרומה לעבר רכס הרי נצרת. חניון ומצפור בית היערן – החניון המרכזי של היער. חניון נחל ברק – חניון קטן המונה מספר שולחנות. חניון הר דבורה – חניון קטן שהגישה אליו מהשער הדרומי של דרך הנוף בעיקול נחל ברק.