טיול ברחביה והר הרצל

השכונה הירושלמית הותיקה רחביה הוקמה בימי המנדט הבריטי על אדמת קרן קימת לישראל. מאז הקמתה, בראשית שנות ה- 20 של המאה הקודמת, פעלה קק"ל בירושלים בצורות שונות, בין השאר רכשה מגרשים לבנייני ציבור וחינוך ולמפעלים לאומיים חשובים כמו: הגימנסיה העברית, בית המוסדות הלאומיים של ההנהגה הציונית, בית מדרש למורים, בית חינוך לעיוורים בכניסה לירושלים, מרכז הרב קוק ועוד.

מיד עם תום מלחמת השחרור וקום המדינה היא חידשה את פעולותיה בתוך העיר ויחד עם רבבות העולים החדשים שנקלטו בעיר, עסקה בפיתוח תשתיות, סלילת כבישים ונטיעות עצים. כך קמו על אדמותיה מרכזים ממלכתיים, לאומיים ותרבותיים של המדינה. החשובים ביניהם: בית הקברות הלאומי בהר הרצל בו הוטמנו עצמותיו של מייסד התנועה הציונית, בנימין זאב הרצל, בית קברות לחללי צה"ל והמוסד "יד ושם".

איחודה של העיר בתום מלחמת ששת הימים פתח את האפשרות להקיף את העיר בטבעת של "חגורה" ירוקה. קק"ל נטעה עצים ביערות שמסביב לעיר והכשירה בתוכם מרכזי נופש, שבילי טיול וחניוני פיקניק. כך ניטעו: יער ירושלים, יער גילה, יער השלום ויער רמות.

מסלול הטיול שלנו לוקח אתכם לשני מוקדי עשייה של אז והיום - שכונת המגורים רחביה והר הרצל.

המסלול:

נתחיל את סיורנו בשכונת רחביה השכונה היהודית החדשה ו"המודרנית" של ירושלים, שנרכשה ע"י קק"ל באמצעות חברת הכשרת היישוב. שכונה בה הבתים נמוכים, לא גבוהים משתי קומות, רחובותיה צרים וגינות נוי ועצים רבים בה. כדאי להלך ברחובות: אבן גבירול, אברבאנל, אלחריזי, אבן עזרא וקק"ל ולהתרשם מאדריכלות הבתים ומהחצרות.
האדריכל ריכרד קאופמן תכנן את השכונה והיא הייתה לפנינה של העיר, מרכז ליישוב החדש בירושלים. היו שערערו על כך שקק"ל עוסקת ברכישת אדמות בתוך העיר עצמה, והקרן העבירה את אדמות השכונה חזרה להכשרת היישוב תמורת שטח אדמה גדול בעמק יזרעאל, אולם הקרן השאירה ברשותה כמה מגרשים גדולים בשכונה שעליהם קמו מפעלים לאומיים חשובים: הגימנסיה העברית (ברח' קק"ל), בית הכנסת המרכזי "ישורון" (בצומת רחובות קק"ל, קינג ג'ורג' ושמואל הנגיד) ומגרש גדול בחזית השכונה, שהוקדש להקמת בניין המוסדות הלאומיים, ההנהגה היהודית בדרך לעצמאות - קק"ל, הסוכנות היהודית וקרן היסוד.
בבניין המוסדות הלאומיים שוכנת הלשכה הראשית של קק"ל. נדמה כי תמונת השמחה שהתחוללה בחצר המוסדות הלאומיים עם היוודע תוצאות ההצבעה באו"ם ב- 29 בנובמבר 1947, נחרטה היטב בזיכרון הקולקטיבי. מאות מתושבי ירושלים דאז הריעו בכיכר הבניין להחלטה ההיסטורית. המבנה ההיסטורי עוצב בצניעות ובפשטות ע"י האדריכל יוחנן רטנר לשמש את המוסדות הלאומיים של המדינה שבדרך. האדריכל רטנר עיצב מרפסת קדמית ממנה נשאו חברי ההנהלה נאומים בהזדמנויות שונות. לנוכח המרפסת, ברחבת הבניינים, נערכו טקסים להמוני העם. למקום זה נהרו אנשים שמחים, כדי לשמוע את גולדה מאיר ביום ההצבעה באו"ם על הקמת המדינה.

העובדה שהפכנו למדינה בשנת 1948 לא היטיבה עם הבניין. בחודש מארס, הוחדרה לחצר הבניין מכונית תופת שגרמה להרג עשרות אנשים ולהתמוטטות חלק מהמבנה השייך לקרן היסוד. בשנות החמישים שופץ הבניין ונוספו לו אגפים חדשים, נבנתה קומה שלישית והוספו שערים וגדרות אשר הסתירו את חזותו, והרחבה הציבורית שלו הוסבה למגרש חנייה. בשנת 1987 שופץ הבניין שוב. הרחבה כוסתה באבן, השערים והגדרות הוסרו, ניטעו פרחים ועצים, והרחבה שבה לשמש להתכנסויות ולעצרות המוניות, אבל הפעם קטנות יותר.

אנו נחזור למכונית. ניסע דרך הרחובות הראשיים, רח' עזה, ימינה לשדרות בן צבי בעמק המצלבה לכיוון מוזיאון וכנסת ישראל, נחצה את רחוב שדרות הרצל ונגיע אל הר הרצל. נחנה את המכונית בחנייה ונצעד ברגל בין חלקות הקברים של גדולי האומה. בגבול המערבי של העיר, מול שכונת בית וגן, הקציבה קק"ל אדמה לבית הקברות הלאומי, שם הוטמנו עצמותיו של מייסד התנועה הציונית, בנימין זאב הרצל, שהובאו לארץ מיד לאחר קום המדינה. שם הובאו למנוחת עולמים ראשי מדינה ואנשי רוח וציבור ושם גם נמצא בית הקברות לחללי צה"ל. בהר נחנך זה מכבר מרכז הרצל הכולל מוזיאון חדשני וחוויתי, ולצידו, בהתאם למורשת החזון ההרצליאני, גם מדרשה ציונית-חינוכית. (את הביקור בו יש לתאם מראש!).