יער הדודאים

אוויר צלול ונקי, קרירות נעימה ומרבדי פרחי בר, הם רק חלק מהחוויה שמציעה לנו עונת החורף בדרום. ביקור ביער דודאים, בעקבות האירוס השחום, מזמין את המטייל ליטול חלק בחוויה.
אם "נוטעים" בני אדם בנגב, אפשר וגם צריך לשתול למענם עצים. באזורי ספר המידבר ובאזורים היובשניים, כמו זה שבאזור יער דודאים, נטיעות העצים מתבססות על שיטת "קציר נגר" - תפיסת מי נגר עילי באמצעות שיחים וסוללות עפר נמוכות הנבנות לפי קווי גובה, להשקיית העצים. במהלך עבודות הפיתוח במקום, התגלו קני האירוס החום שנחבאו בקרקע. קק"ל הפסיקה את הכנת השיחים והשיבה את האירוסים אל הקרקע. אלה שנמצאו ראויים לשתילה מחדש, נשתלו כבר בחודשי הסתיו, ואף קיבלו השקיית עזר. אלה שנמצאו ראויים נשמרו במשתלות קק"ל והוטמנו בחזרה בקרקע שנה לאחר מכן.

היום – תוכלו למצוא באתר שפע של אירוסים מלבלבים בשביל שהוכשר ושולט לאחרונה למענכם המטיילים. מלבד האירוס השחום אפשר גם למצוא כלניות, דמומיות, ציפורן, חרדל, טופח ומעט - דודאים.
הפריחות בנגב תלויות בכמויות הגשמים. ככל שכמות המשקעים גדלה, כך תפרח ותצמח לה הכלנית בצבעי אדום בוהק והאירוסים בצבעי סגול- חום. שימו לב בדרככם דרומה, לחורשות הקטנות של עצים שמסביבם מים - אלה הם ה"לימאנים", שהתמלאו מגשמי ברכה.

המסלול:

ניסע בעקבות הסימון הירוק ב"דרך אירוס שחום", נחלוף במקביל לסוללת הרכבת בדרכה לבאר שבע, אחרי כ – 1.3 ק"מ נפגוש ריכוז גדול של פריחת אירוס שחום בתוך היער – הוא יער דודאים.
קצת על היער - היער נקרא על שם נחל דודאים העובר בו, שהינו אחד מיובלי נחל גרר. מקור שמו בצמחי הדודא הרפואי הגדלים בו, צמח לו מייחסים תכונות רפואיות וכושר לעורר אהבה. שורש הדודא שיפודי ועבה ומעמיק בקרקע עד 2 מטרים. בימי הביניים נהגו לצייר שורש זה מתפצל פעמיים, תוך התוויה של דמות אנושית, ביטוי לכוח הכישוף הגנוז בו.
קק"ל החלה לטעת את היער, בשיטת "איסוף קציר נגר" – תפיסת מי נגר עילי באמצעות לימאנים, שיחים וסוללות עפר נמוכות הנבנות לפי קווי גובה, להשקיית העצים. בשנות ה- 80' של המאה שעברה. היום יש ביער עצי אורן, שיטה פנדולה, עצי קזוארינות ושיחי סקלרוספרמה. באזור שפע של מערות (אינן נצפות משביל האירוסים!), בור מים וטרסות עתיקות.

האירוס השחום, ובשמו הלטיני ( IRIS LOESSICOLA ) הינו גיאופיט בעל קנה שורש ממשפחת האירוסיים, בן קבוצת אירוסי ההיכל, מהיפים בצמחי העולם. השם אירוס פירושו קשת בענן. צבע הפרח חום ארגמן עד שחרחר. הפרח שימש כמקור חיקוי והשראה לעיצוב דגמי עיטור.
הוא דומה במראהו לאירוס הנגב ואירוס הארגמן, אך הפרחים קטנים יותר וצבעם עשוי להיות כהה יותר. ניכר בכתם הכהה שבמרכז עלה העטיף החיצון, הנושא "זקן" של שערות צהובות-לבנות.
האירוס נתון לסכנת הכחדה, אנא שמרו עליו!!
מכאן נמשיך בנסיעה. אחרי 2.3 ק"מ מימין לנו בור מים, מעט אחריו יציאה אל הכביש הראשי.