פתחת השלום

אנו נצא ממסלול טיול ייחודי המספר על עקירה ובנייה חדשה. המסלול לוקח אתכם המטיילים לימים עברו של פינוי יישובי חבל ימית בשנת 1982 בעקבות חתימת הסכמי השלום עם מצרים והקמתם של יישובים חדשים בפתחת שלום הסמוכה לגבול עם מצרים.

קרן קימת לישראל לקחה חלק פעיל באותם ימים במפעל הכשרות הקרקע להתיישבות ולחקלאות בפתחת שלום יחד עם משרד השיכון ומע"צ. תחילה הוכשרו כ- 70 אלף דונם אדמה להקמתם של 20 יישובים אולם בפועל הוקמו רק 8 יישובים. שישה מושבים ושני קיבוצים: תלמי יוסף, אבשלום, שדי אברהם, יבול, דקל, יתד, סופה וחולית.

המסלול:

מאז ומעולם מיעט האדם להתיישב במידבר. הצחיחות והשמש הקופחות הרתיעו רבים מלבוא בגבולו. במהלך ההיסטוריה אכלסו את הנגב שבטי נוודים למחצה שחיו על מקנה, שוד, מסחר, תיווך וחקלאות מדברית. רק כאשר במרכז הארץ היה שלטון חזק, שהשקיע בפריפריה, מתוך מחשבה על שמירת הגבולות והכלכלה, פרח האזור והופיעו בו יישובי קבע. גם היום נשמעת הקריאה ליישב את הנגב ולעבות את יישובי הפריפריה.

מסלול הטיול שלנו בלב החבל המדברי מתחיל בחורשת השלום (מסומן בכחול). בחורשה, שהינה מתנת קק"ל למתיישבי פיתחת שלום, יש חניון לפיקניק בצל עצי היער. משם נצא לטייל בנתיב הגרגרנית.

נתיב הטיול נקרא על שם פרח הבר "הגרגרנית הערבית" המכסה בפריחתה הלבנה את מרחבי הלס של הנגב בחודשי פברואר- מרס. עליו תלתניים, ועלעליו משוננים, פירותיו דמויי תרמיל המכילים זרעים הנובטים לאורך שנים אחדות תוך התאמה לתנאי האי ודאות במדבר.

נחזור אל הרכב וניסע כ- 1.5 ק"מ אל אנדרטת אוגדת הפלדה. (הנסיעה היא בכביש אספלט. ליד החממות יש לפנות ימינה אל דרך עפר המסומנת בכחול). ניסע כ- 1.5 ק"מ נוספים, נפנה שמאלה אל האנדרטה שהוקמה להנצחת לוחמי אוגדת 84 שכבשה את פתחת רפיח במלחמת ששת הימים.

המונומנט הענק משתרע על פני 15 דונם. במרכזו מגדל בגובה של 25 מטרים ומסביב למגדל 295 עמודי בטון בגבהים שונים. על ראש כל אחד מהם חלק מרכב שריון. במקורה האנדרטה הוצבה בכיכר המרכזית של העיר ימית. עם פינוי סיני (1982) הועתקה האנדרטה לכאן. נטפס במדרגות אל לב האנדרטה ממנה נשקפת תצפית מרהיבה אל המרחבים שמסביב. חורשת עצים שניטעה בט"ו בשבט על ידי ילדי חבל שלום והחיילים המשרתים באזור מקיפה את האנדרטה.

מהאנדרטה נמשיך בנתיב הגרגרנית עד לקירות ימית. משם יציאה משולטת אל כביש 232. קירות בתי העיר ימית הוערמו כאן על החולות מתוך מחשבה שישמשו את המתיישבים בחבל. מהחלונות המסורגים מציצים חרדונים מופתעים ואריחי הקרמיקה שעיטרו מקלחות בהן פסקו המים לזרום לפני למעלה משנות דור, צובעים את האתר ההזוי הזה בירוק ובלבן.

נמשיך צפונה בכביש 232, ולאחר מכן נפנה מערבה בכביש 240. ניסע כ- 1.4 ק"מ, נפנה ימינה ונחלוף על פני קיבוץ סופה ונגיע אל נירים הישנה (דנגור). הרב שלום דנגור, יליד בגדד כיהן כרב במצרים, רכש את האדמות עליהן קם קיבוץ נירים במסגרת עליית 11 היישובים שהוקמו בנגב בשיטת חומה ומיגדל במוצאי יום כיפור של ה- 6 באוקטובר 1946. הקיבוץ נוסד בידי גרעין של השומר הצעיר מישראל ומאירופה. במקום חניון קטן ואנדרטה המספרת את קורות עמידתם של חברי קיבוץ נירים מול התקפת הצבא המצרי שפלש לכאן ביום הכרזת המדינה, 15 במאי 1948. לבאים בשערי האנדרטה מקדם המשפט "לא הטנק ינצח כי אם האדם". כן מצוינים בה העלייה על הקרקע של י"א הנקודות וקרבות נוספים מימי מלחמת השחרור. האנדרטה מעוצבת מבנה בטון דמוי בית בטחון ורחבה ובה מפת תבליט של הקרב, מצבת זיכרון ותעלות קשר מדופנות. קיבוץ נירים העתיק אחרי המלחמה את מושבו, 15 ק"מ צפונה, ליד גבול רצועת עזה.

בתוך קיבוץ נירים של היום כדאי לבקר במוזיאון "בית המגן" (בתיאום מראש) בו מרוכזים כלי הנשק שהיו בדנגור (נירים הישנה) וכן כלי נשק ותחמושת של הצבא המצרי שהתקיף את הנקודה. מכאן נבקר במצפור הנוף הצופה למאגר נירים. המאגר שופע בציפורים.

הקיבוצים סופה וחולית ראשיתם בחבל ימית. קיבוץ סופה הוקם בשנת 1974 כהיאחזות בשם נח"ל סוכות וקיבוץ חולית הוקם בשנת 1978. שניהם הועברו לכאן לאחר הפינוי. לאחרונה נדונה תכנית להעברת תושבי קיבוץ חולית לקיבוץ רעים וקליטת תושבים מגוש קטיף בפינוי הנוכחי באתר של חולית.