גן לאומי כורזים

עיירה יהודית בנוף הבזלת המשקיפה על הכינרת. העיירה כורזים נזכרת לראשונה בתקופת בית שני, במיוחד בשל החיטים המשובחים שגידלו תושביה. העיר שגשגה בסוף תקופת המשנה ובתקופת התלמוד. היא נזכרת לראשונה בברית החדשה, יחד עם בית ציידה וכפר נחום, שאותן קילל ישו על כי סירבו לקבל את דבריו (מתי י"א 20).

בית הכנסת של כורזים, שהוקם בשלהי המאה הרביעית, או בראשית המאה החמישית לספה"נ, הוא אחד היפים שהתגלו בישראל. המבנה בנוי מאבני בזלת, הסלע הנפוץ בסביבה, והוא מעוטר בגילופים מרשימים המתארים מוטיבים צמחיים, אריות, דמויות אנשים הדורכים על ענבים ודמויות בעלי חיים למיניהם כמו עיט וציפור מנקרת אשכול ענבים.

ממצא מיוחד במינו היא כורסה מאבן בזלת, שנועדה מן הסתם למושב נכבדי הקהילה. על גבי הכורסה, המכונה "קתדרה דמשה", נחרתה כתובת הקדשה בארמית.
בגן לאומי כורזים שוחזרו גם מקווה הטהרה הסמוך לבית הכנסת, שני בתים מפוארים ובית בד.