רחוב יהודה הלוי תל אביב

מי שהוא חיית נדל"ן עם טיפה שכל וידע לרכוש דירה מטה לנפול לפני כעשר או חמש עשרה שנה לערך ברחוב יהודה הלוי עשה ככל הנראה את עיסקת חייו.

הרחוב הזה שסבל במשך שנים מדימוי נמוך מאד בשל העובדה שהוא קו הגבול בן דרומה של העיר למרכזה, היה ללא ספק ההשקעה הנדלנ"ית הטובה ביותר של מי שרכש שם דירה בתקופת הזמן הזו.
מרבית הדירות בחלקו המערבי של הרחוב לא רק שנשקו לדרום העיר, הן היו דרום העיר. בתי מלאכה קטנים, בעיקר מתפרות קטנות ותעשיות טקסטיל זעירות מלאו את הדירות בחללי הבנינים היפיפיים שלו.

הרחוב, שעוטף את שדרות רוטשילד מרחוב קרליבך בואכה אלנבי נהנה מנגישות מצויינת לכניסה לתל אביב וזו בעיקר אבן הנגב שלו מכיוון שהוא עמוס מאד במשך כל שעות היממה.
יש לרחוב יהודה הלוי חן בלתי מוסבר. הבניינים ישנים מאד וחלקם ממש מטים לנפול כך נראה, אבל הוא היה ונשאר אחד הרחובות היחודיים בתל אביב והוא משנה את פניו עם שעות הערב ללא הכר. מקומות אכילה רבים נפתחו בו וחינה של שדרות רוטשליד הסמוכה הזוהרת בשנים האחרונות פשוט דבק בו.

רחוב יהודה הלוי הגם שהיה קו הגבול בין צפון לדרום ונשאר כך בחלקו, נראה היום בפעם הראשונה כמו רחוב מרכז תל אביבי לגיטימי למדי. כבר אין בו דירות במחירי מציאה לא לרכישה ולא להשכרה. ועדין יש שמתסייגים ממנו כמקום מגורים, בעיקר בחלקו המערבי שהוא לטעמי החלק המעניין שלו.

כשמגלים כמה הוא קרוב לכל מקום, להבימה, לסנימטק ולמוקדי תרבות ובילוי אחרים בתל אביב מבינים את יחודו. לפני המון המון שנים היתה גם תחנת רכבת שעצרה ממש בתוכו ואז החליט מי שהחליט שתל אביב לא צריכה רכבת בתוך העיר, סגר אותה, ועל חורבותיה נבנה חניון הדר הענק.

כמו כל גשר תרבותי טוב בין דרום לצפון יש ברחוב מן האלמנטים הטובים והרעים של מפגש כזה ובלילות, יש שמרגישים עדין חוסר נוחות להלך בחלקו הנושק לדרום העיר אבל זה מצב אוטופי בלבד שכן ברור לכולם שלמרות חסרונותיו הרחוב הזה הוא אמצע תל אביב המתעוררת והגם שהסביבה אולי לעולם לא תתאים למשפחות עם ילדים למגורים הרי שהיא מושלמת לרווקים שמחפשים את הריגושים של העיר הגדולה וקרבה לכל מקום בנוחות יתרה.

טיול ביום שבת לכל אורכו של הרחוב שהופך לפתע לשקט במיוחד מגלה את קסמו האדריכלי ואת הפנינים השזורות לאורכו.
עכשיו גם הוא הפך לעיר הלבנה וכולם יכולים לראות כמה הוא מיוחד.