פסיפס עדות בחבל עדולם

פסיפס עדות בחבל עדולם - מאת ניסים קריספיל סוף שנות הארבעים , אמצע שנות החמישים התאפיינו בעלייה רחבת הקף של יהודים מארצות המזרח . חבל עדולם קלט נתח מאותה עלייה . עולים שעלו ממחוזות כפריים יושבו במושבים . הגורמים המיישבים חשבו שאם הם עלו ממחוזות כפריים , אז חזקה עליהם שהם בקיאים ברזי החקלאות . ולא היא , הגורמים המיישבים לא השכילו להבין שיהודי המזרח לא עסקו בחקלאות ורובם היו סוחרים או בעלי מלאכה מסורתיים .

הסוכנות לא הייתה ערוכה דייה לקלוט את המאסות הגדולות של העולים , לפיכך היא יישבה את חלקם בשתי מעברות גדולות "חרובית" הסמוכה לקיבוץ כפר מנחם ו"משואה" הסמוכה למושב לוזית . מיעוטם של הגברים עבדו בנטיעת יערות הקרן הקיימת בפרוזדור ירושלים . משנבנו בתי הקבע במושבי החבל , הם אוכלסו על-ידי תושבי המעברות . הסוכנות העניקה לכל שתי משפחות מחרשה וסוסה ובקשה מהתושבים להתחיל לעבד את נחלותיהם . העולים בצדק טענו לפני הגורמים המיישבים שאין להם צל של מושג בחקלאות , או אז הביאו מדריכים חקלאיים "אשכנזים" למושבי החבל ותארו לכם מה קורה כשאשכנזי מחלק הוראות למרוקאי , כורדי ותימני .

המדריכים החקלאיים חטפו מכות וברחו כל עוד נפשם בם . חבל עדולם היה פעם קצה העולם , חיים שקפאו להם במנהרת זמן . זקנות כורדיות עדיין מלקטות בחורף עלי לוף כדי לעדן בהם את התבשיל ומרוקניות מן העבר השני מכינות מאכלי תאווה מחוח עקוד ומחורשף. התימנים מגדלים בחצרות שיחי "גת" וקפה והזקנים מעשנים נרגילה ולועסים גת . במטבח ההודי מבשלים אוכל מסורתי ורבות המשפחות שעוד דרות בבית הסוכנותי הקטן . כל אלה כשהם כרוכים בנוף הגבעות הקסום של שפלת יהודה , הופכים את חבל עדולם לשמורת טבע אנושית . מנהלת התיירות "יואב-יהודה" עמדה על הפוטנציאל הנופי –אנושי הגלום בחבל ועודדה הקמת יזמויות זעירות כמו בתים פתוחים , מאכלי עדות , בעלי מלאכה מסורתיים , אומנים , יקבים , בתי- בד , מגבני גבינות ועוד .

עבדכם הנאמן יזם סיור המתקרא "פסיפס עדות בחבל עדולם" המנתב את התייר והמטייל אל נשמתו של החבל . יום שכולו מתובל במאכלי עדות , מנהגים , סיפורים והרבה פולקלור . תחילתו של הסיור במושב תירוש השוכן על אם הדרך מסמייה זכרייה . כל תושביו עלו מכפרים בהרי האטלס שבמרוקו. סביב חצרות הבתים ובתוכם נחשפים המטיילים לסיפורי עלייה וקליטה לצד מלאכות מסורתיות , תעשיות שדה , מנהגים ומסורות . משפחת בוסקילה מכבדת את המטיילים בזתים , סחוק מרוקאי ועארק – (מחייה במרוקאית) .אבי המשפחה מזקק עארק בשיטה המסורתית , ללמדכם שכל תושבי המושב זיקקו אלפי ליטרים של עארק בשנות השישים וכשהכניסו את האופנועים הראשונים למושב , היה הרבה יותר זול לתדלק אותם בעארק מאשר בדלק . יען כי אוקטנו של העארק הגיע לכדי 90 אחוז . המשקה המסורתי הפך גם לתרופה בדוקה לטיפול במחלות חורף . מורחים אותו על בית החזה ומעסים הטב , בתום העיסוי מניחים נייר עיתון על החזה כדי למנוע התקררות . ועל דרך המליצה אומרים שבדרך זו למדו יהודי מרוקו לקרוא .

משם לטאבון של משפחת מלכה ולטלנובלה של ישראל גבאי . בתום הסיור מקנחים בארוחה מרוקאית מסורתית המבושלת על-ידי הזקנות המקומיות בחדר אירוח מרוקאי מדהים "הבית המרוקאי" שמו . מתירוש לעג'ור כשהדרך חוצה את פארק בריטניה המלבב . אוכלוסייתו הבראשיתית הייתה תימנית , אבל כולה עזבה לשעריים ואת מקומה תפסו עולים מכורדיסטאן . בביתה של אוסנת נתוודע לאורח חייהם של בני העדה . אביה הורמוס עלה מחבל ריקאם שבעיראק מכפר שנקרא "הורא" .

שלושה חודשים בשנה היה הכפר מתחת למעטה כבד של שלג , אין יוצא ואין בא . כשהגיע לארץ עבד הורמוס אצל הקבלן הירושלמי מוסא ברזאני בחפירת בורות לעמודי חשמל . במושב הוא גידל טבק , ענבים ותפוחים . בתו אוסנת פתחה את ביתה לאירוח של מטיילים . היא עדיין מבשלת על פתיליות נפט כמו פעם ואופה את הלחם הכורדי על סאג' (קימורת פח) . צמחי בר שהיא מלקטת בעונת האביב תופסים מקום של כבוד בתבשיליה . ומי שלא טעם מתבשיליה , לא אכל אוכל כורדי מימיו : בורגול עם בצל , עלי גפן ממולאים , קובה חמוצתה וקובה אדום תירשי חמוצים ולחם כורדי .

מעג'ור למושב נחלה שכל תושביו עלו מתימן . בביתו של יגאל וואעלאני נתוודע לאורחות חייהם של יהודי תימן . סיור בגינת התבלינים , במטבח המסורתי של אימו וישיבה בדיוואן( חדר האירוח) התימני . יגאל פורש לפני המטיילים יריעה של חיים מהלידה ועד הזיקנה כשדבריו מתובלים בסיפורים עסיסיים . במהלך האירוח משחזר יגאל יחד עם המטיילים חתונה תימנית מסורתית לצלילי תופי הפח כשהוא טורח ללמד אותם ריקוד תימני . סיום בארוחה תימנית מסורתית : חילבה , מרק עצם , קובנה , לחוח וירק עונתי .

לסיום אירוח הודי מסורתי בביתה של רבקה שבמושב צפרירים . רוב תושביו עלו מהודו . רבקה חושפת את המבקרים לסודות המטבח ההודי . תבלינים ריחות וטעמים כשהיא מתבלת הכל בסיפורים הכרוכים בחבלי העלייה והקליטה שלה בארץ . נסים קריספיל