קייק ארט cake art

לפני כמה שנים החלה תופעה מדאיגה בעולם הקונדיטוריות הישראלי.
לא שיש בעיה עם המגוון וההיצע. נהפוך הוא, אחת מן המגמות המבוקשות ביותר בבתי ספר לבישול בארץ היא מגמת הקונדיטורים. שפים רבים אף הגדילו לעשות ונסעו לחו"ל על מנת להעשיר את הידע שלהם. שמועות אומרות שאפילו הנס ברטלה המיתולגי של שנות השמונים עומד לפני קאמבק.

הבעיה היא שגם הטובות שבקונדיטוריות הישראליות נכנעו למזג האוויר הישראלי. זה התחיל בקטנה, תוכלו לשים לב שכל מאפיה שכונתית שאתם רגילים לקנות בה נעדרת לעיתים עוגות קצפת משובחות. וכשהיא כבר בוחרת להחזיק עוגות כאלו הן מוחזקות בהקפאה.

נשאלת השאלה המקורית למה?
מה חטא הצרכן הישראלי שכשאר הוא מבקש לאכול סברינה טרייה מלאה בקצפת וספוגה במי סוכר- הוא גם נאלץ מעתה להמתין כחצי שעה לפחות עד שהיא תפשיר.
ועוד יותר מכך, אם מקפיאים את הסברינה. למה צריך להקפיא גם את כל חברותיה, עוגות קצפות למניהן.
אבל אם תופעות גורפות מהסוג הזה קשה להתווכח והן פושטות כאש בשדה קוצים והופכות לסטנדרט. כשהן נוחות לשוק, כולם מתיישרים לפיו וכפועל יוצא קשה מאד למצוא היום קונדיטוריות שיגישו לכם עוגות קצפת טריות.

העניין הזה מתגלה כנושא כאוב במיוחד בקונדיטורית קייט ארט, המשובחת, שברחוב ארלוזרוב. זוהי אחת הקונדיטוריות המגוונת בעיר והמגוון של המתוקים והמלוחים בה עשיר במיוחד שלא לומר מדהים ומשובב נפש.
עשרות שונות של מיני מאפים מלוחים, עוגיות מתוקות כולם באיכות מעולה ועל כולם מולך מקרר ענק בו אפשר למצוא המון קינוחים מעולים עתירי שמנת וקצפת אבל אבוי כולם פשוט קפואים וצריך כאמור להמתין עד שנוגסים בהם.

כשהם מפשירים הם טעימים במיוחד וטעמם משובח, אבל כל מבין עניין יגיד לכם שהקפאת קצפת משולה להמתת האישיות שלה. הם לא רעים, אבל הדמיון מתפרע ומתחנן שמישהו שם ימכור אותם במצב צבירה טרי.

המחירים גבוהים מאד ולא תמיד מצדיקים את האיכות. אפשר לשתות במקום גם קפה סביר למרות שהאיזור עצמו ומיקומה של החנות נטול אווירה לחלוטין ולפיכך עדיף להסתפק בכניסה לחנות, רכישה זרירזה של המוצרים ולהמשיך הביתה ולאכול את המאפים המשובחים כשאף אחד לא רואה.

חטאים תמיד נעימים יותר כשאף אחד לא מסתכל.