מאפיית אבולעפיה ברחוב יפת ביפו

אין צורך להציג את המאפיה המיתולוגית ברחוב יפת בכיכר השעון ביפו. אם אתם ילדי שנות השבעים, בוודאי גדלתם עליה אם מוצאכם מן המרכז, וגם אם אתם מאזורים אחרים בארץ הגעתם אליה לביקור מן הסתם.

אלו היו השנים היפות והגדולות של המאפיה הזו והתורים שהשתרכו בה לאורך הרחוב והכיכר עצמה היו עצומים.
הסמל המסחרי של המאפיה היה ונשאר פיתות השומשום העגולות עם החור במרכזן והפיתות עם הזעתר. לא היה כדבר הזה כמו שאומרים. בעוד שכולנו היינו עסוקים בלצרוך לחם שחור עם שוקולד, יפו, ובמרכזה מאפיית אבולעפייה, נדמתה אז כמו בירת הגורמה הבין לאומית שלנו בכל מה שקשור לאפייה.

המבנה האותנטי של המאפייה, התנור הענק במרכזה שיצר הרגשת חמימות בחורף, ומועקה זהה בקיץ, הילכו קסם על כל הבאים בשעריה.

הרעיון המרכזי בעת ההגעה לאבולעפייה היה לאכול עד שמתפוצצים וגם לקחת הביתה, להקפיא, להפשיר ולחמם ולאכול אבולעפייה בכל שעה נתונה. כשאספקת הבייגלה הייתה נגמרת, היינו חוזרים ולוקחים עוד.

שנות השמונים העליזות, הביאו את השכלול של "פיצת אבולעפייה", שהיוותה נדבך מרכזי באטרקציה המרכזית של המאפייה. גבינה, לא מזן משובח במיוחד, בתוספת רוטב עגבניות, פטריות וכו' וכך הפכנו כולנו לאכלני "פיצה" מזן ייחודי בעצם, שכן להווי ידוע שכל קשר בין פיצה לבין המאכל הזה הוא מקרי בהחלט.

בלייני הלילה של תל אביב, שלא היו להם מקומות אכילה פתוחים, היו מרחיקים דרך קבע עד ליפו וכיכר השעון בימי שישי בלילה הייתה נסתמת באופן תדיר על ידי בפקק אדיר של מכוניות שנבע בעיקר מההמולה בסביבת המאפיה.
המאפייה נוהלה בסגנון המשפחתי הפיאודלי ולא גדלה מעולם לרשת של ממש, למעט סניף נוסף ברחוב הירקון שנפתח בעיקר כתוצאה מירידת התנועה התל אביבית לסניף המקורי.

שנות התשעים והתפוצצות הפאסט הפוד הלילי בתל אביב והפיכתה של תל אביב למעצמת גורמה בכל התחומים, הביאו לדעיכה במעמדה של המאפיה. מאפיות רבות גם נפתחו כמעט בכל מקום וגם בהם מכרו בייגלה שומשום עם חור באמצע, פיתות עם זעטר ו"פיצות" מהזן הישראלי המקומי הזה. לא נשאר בעצם צורך של ממש לנסוע עד לחוויה היפואית הזו.

ימי האינתיפדיה השנייה בה הועפו אבנים ברחוב יפת על כלי רכב ישראלי נתנו את הנוק-אוט האחרון. מאפיית אבולעפיה היום היא בעיקר שריד נעים לימים היפים ההם, אם אתם בסביבה ורעבים מאד אפשר לעצור בה ולנסות להשקיט את הרעב.

משום מה הוצבו במאפיה דוכני פלסטיק שמקשים מאד על הקנייה במקום ואשר הרסו את חווית הצפייה בתנור החם המהביל ובתכונת האפייה שלה. מחירי המאפים עדיין גבוהים מהמקובל במאפיות אשר תצענה לכם מוצרים דומים, והמאפים באיכות בינונית ולא יוצאת דופן.

המאפיה סגורה בחג הפסח באופן מסורתי מתוך כבוד של בעלי הבית לדת היהודית או מתוך הכרה בערכם של יחסי ציבור טובים, אחד מן השניים.
עדיין טעים. גם אם יותר נוסטאלגי מאשר טעים במיוחד.

צילום:ד"ר אבישי טייכר, ויקיפדיה