גינת שינקין בתל אביב

תל אביב זרועה בהמון גינות קטנות כמו פטריות שאחריה הגשם. הגינה בשנקין הוא אולי אחד המתחמים המפורסמים שבהם בשל מיקומה המרכזי.

בשטח אורבני צפוף כמו של תל אביב הרי שחשיבה ירוקה היא חיונית. פרנסי העיר הישנה חשבו על כך, הגם שלא הקימו לנו ריאה ירוקה כדוגמת הסנטרל פארק, הרי שבחלקים רבים של העיר ניתן למצוא גינות זעירות ממוקמות בתוך נוף הבניינים. הגינה בשנקין הוא אולי הגינה הציבורית המפורסמת ביותר בתל אביב בעיקר בשל מיקומה המרכזי.

לפני שני עשורים היה לה עדיין את השארם הממשיך להתקיים אצל חברותיה בעיר. הרחוב לא היה הומה מדי, הגינה היתה מוזנחת מעט אבל עדין הציעה התרגעות מוחלטת במהלך שיטוט רגלי במתחמי הרחובות הסמוכים וכמו כן סוג של הפוגה לדיירי הרחוב הקשישים ולילדים. הפיכתו של רחוב שנקין למעצמה יחודית המושכת כמעט בכל יום אלפי מבקרים כשהשיא הוא בימי שישי כמובן, הפכה את הגינה הזו מגינה אינטימית במיוחד ויחודית לגינה מרכזית מדי שמיקומו בלב הרחוב הפך לנקודת התורפה שלה.

באיזורים הסמוכים גרים בעיקר בשנים האחרונות זוגות צעירים רבים שהחליפו את האוכלוסיה הוותיקה שהיתה במקום ורבים מהם משתמשים בגינה על מנת לספק לילדים שעת משחק מחוץ לבית. עם התעוררותו של הרחוב וזעקת התושבים על הפגיעה באיכות החיים, שופצה הגינה והפכה ידידותית מאד בעיקר לילדים אשר קיבלו שם מתחם משחקים מתקדם מאד ומוגן בכל אמצעי הבטיחות הקיימים כיום בשוק, הגינה רוצפה מחדש, הנוי שלה טופל אבל אבוי- חינה המרכזי כנקודת חן זנוחה משהו אבד.

על מנת לבודד את המבקרים בה מרעשי הרחוב ההומה, נשתלה בחוכמה צמחיה גבוהה ורחבה המונעת מן העוברים והשבים להשקיף על הנופשים בגינה אבל מסתירה אותה מהם ובכך מנטרלת את כל רעיון הריאה הירוקה המקסים והיחודי שלה. הגינה טובה עדין כמקום מפלט אפשרי, אבל רבים מחמיצים אותה ובשפה האדריכאלית כמו שאומרים היא הפכה ל"מנותקת" מן הרחוב במקום להתמזג בו כפי שהיה בעבר.

עדיין, לכל מי שמהלך ברחוב הזה באופן תדיר, הגינה מציעה הפוגה נעימה עם לוקחים אליה קפה או משקר קר ובהנחה שתצליחו למצוא ספסל פנוי לשבת עליו, ההפסקה שתחליטו לקחת בה תהיה נעימה. באחרי הצהריים במהלך השבוע בימי הקיץ עמוס מאד וכך גם ביום שישי.