יער חדרה

מה לדבש, עצי איקליפטוס ויער חדרה?

עצי האיקליפטוס משמשים כמרעה לדבורים. בשני העשורים האחרונים יש ירידה מתמשכת במקורות הצוף של הדבורים, כתוצאה מעקירת פרדסים, התרחבות הבנייה, סלילת כבישים וצמצום השטחים בהם גדלים פרחי בר.

כדי להעשיר את אספקת מקורות הצוף לדבורים נטעו מגדלי הדבורים בסיוע יערני קק"ל עצי איקליפטוסים ועצים נוספים נושאי צוף. האיקליפטוס נחשב כ"מרעה הדבורים העמוס ביותר" והדבש שמופק מפרחיו הוא איכותי ובעל ארומה מיוחדת. פריחתו בחודשי הסתיו, שהיא העונה הקשה ביותר לדבורים מבחינת מצאי הצוף, מאפשרת את המשך כריית הדבש על ידי היצרנים גם בעונה זו של השנה.

בשנים האחרונות ניטעו 800 אלף עצי איקליפטוס למטרות צוף בשרון, עמק יזרעאל, במישור החוף, בעמק חפר, בערבה ובבקעת הירדן. יער האיקליפטוסים הוותיק והידוע מכולם הוא יער חדרה לשם נטייל.

זכרו- עץ האיקליפטוס הוא יחסית גבוה ולא תמיד נצליח לחזות בפריחתו מקרוב. לשם כך, כדאי להצטייד במשקפת.

המסלול:

תחילה נבקר ביער חדרה שניטע בשנת 1896 (תרנ"ו) ע"י חלוצי חדרה במימון הברון רוטשילד בשטחי הביצה הגדולה שנקראה בעבר "בירכאטס". היער משתרע על שטח של כ- 1,400 דונם. בצפון הוא גובל בכביש הרוחב המחבר את מרכז חדרה עם גבעת אולגה. בדרום הוא גובל בפארק השרון ובחולות עמק חפר. גבולו המערבי – מסילת הברזל חיפה- ת"א, וגבולו המזרחי – שטחי החקלאות שממערב לכביש חדרה-פתח תקווה. היער מסמל את מאבקם של המתיישבים היהודים בקדחת ובייבוש הביצות. היער הכה שורש, אבל הביצה המשיכה לרחוש ובכל חורף הוצפו השטחים מחדש, עד שהפעילו את שיטת הניקוז בעזרת תעלות. ביער נוצרה בעיה חמורה שבחורף מגיעים מי נגר עילי של ניקוז העיר חדרה ומזהמים את היער המהווה את הנקודה הנמוכה שאליו מתנקזים המים של העיר. משם המים זורמים בתעלת הניקוז שבתוך היער לכיוון הבריכה שבתוכו. עד מהרה הם נוכחו לדעת כי האיקליפטוסים אינם מסוגלים ל"שתות" את המים הרבים והפתרון נמצא ע"י חפירת תעלות ניקוז והזרמת מים לכיוון הנחלים. אותו ביצעו באזור ברכת עטה רק בשנות השלושים של המאה הקודמת. עצי היער שימשו מקור פרנסה חשוב לחלוצים העבריים. העיר חדרה קיבלה את שמה מן המילה הערבית חדר, כלומר ירוק. ואכן, בימים עברו היה האזור מוצף ביצות וירוק כולו.

אנו נצא מחניון קק"ל השוכן ב[[יער האיקליפטוסים]] המפורסם של חדרה, נפנה מערבה לדרך עפר הגובלת ביער. לאחר כ- 500 מטרים נגיע ל[[בריכת סמר]] (שלולית מים שרק בחורף מתמלאת ממי הגשמים), שריד לביצה הגדולה בירכטאס, שעליה ניטע [[יער חדרה]]. בחורף רוחש כאן עולם שלם של צמחי ביצה, צפרדעים, קרפדות ואילניות, כמו גם יצורי מים אחרים. (המקום קיבל את שמו מצמח הסמר הגדל בו).

נמשיך דרומה, בין מסילת הברזל ליער. בגבעות הכורכר שמעבר למסילה שוכן [[תל איברכטאס]]. אולי כאן שכן היישוב היהודי בירכתא, הנזכר במשנה. במקום זה, התגלו עתיקות מהתקופה הכנענית התיכונה א' ומהתקופה הרומית- ביזנטית. לא הרחק משם נצפה בשפע של ציפורים נודדות התרות אחר מזונן. בחודשי הקיץ בולטים האנפות והעורבים, ובחורף – השחפים וההדיות. בקצה הדרומי של היער הקימה קק"ל חניון פיקניק נוסף, מקום ראוי למנוחה.

מכאן נמשיך עוד קצת דרומה, אל אתר עצי אלון התבור הגדולים, הנראים מהחניון. זהו חלקו הפראי של פארק השרון. נהלך ביער הפארק כאחד קילומטר. נעלה על גבעה מדרום לחממות משם ניתן לצפות על ברכת היער (בירכת עטה). שריד לביצות חדרה. בחורף הבריכה מוצפת מים ובולטים בה בעיקר עופות מים וביצה. מנקודת התצפית נחזור אל יער חדרה ונפנה צפונה, הפעם – מצידו המזרחי של היער. דרך עפר זו הוכשרה למעבר כלי רכב ע"י קק"ל כחלק מפיתוח [[פארק השרון]]. נעבור בשולי היער המזרחיים. בדרך נחלוף ליד ארגזי כוורות – זהירות לא להתקרב לדבורים העסוקות באיסוף הדבש. ענף הדבש הינו פרנסה חשובה לתושבי הסביבה. פרחי האיקליפטוס המופיעים בסתיו מספקים לדבורים צוף. וזו חשיבות נוספת לעצים היסטוריים אלו. הדרך מובילה אותנו לגשר מעל תעלה רחבה. זוהי התעלה המרכזית המנקזת את יער חדרה, לכיוון ברכת-יער. בקיץ נוכל להלך בתעלה אל תוך היער. בחורף – לא נוכל. הדרך המהירה לנקודת הסיום שלנו – החניון – עוקפת את היער ממזרח.