Dream Nemo - חיפה

מסעדת נימו שוכנת בליבה של המושבה הגרמנית בחיפה.

מדובר בבר מסעדה המתמחה בעיקר בפירות ים ובעלת תפריט ענק בכולל בתוכו מנות מולים, שרימפס, קלמרי ודגים ואפילו כמה מנות המשלבות בתוכן הן פירות ים והן בשר. למרות שחלק מתפריט המסעדה הוא תפריט סושי, כבר ממבט חטוף על השולחנות רואים שזו לא ממש ההתמחות של המקום, ולכן לא היינו ממליצים לכם ללכת דווקא על סושי כאן.

הפעם החלטנו לטעום מכמה סוגי פירות ים שהציע המקום, ולכן בחרונו במולים מרנייר - מולים ביין לבן וסלרי, קלמרי ברוטב פלפלת ופטריות ושרימפס שיכור - שרימפס בבלילת בירה בליווי רטבים. על מנת שהמנות יחליקו אל בטנינו הריקה ביתר קלות הזמננו בקבוק קברנה בלנק צרפתי. אז איך נוכל לסכם את החוויה שלנו כאן? בואו נתחיל מההפתעות הטובות: המחיר: 40-45 ש"ח למנת פירות ים זה די נדיר, אך המחיר לצערי גם מצביע על איכות חומרי הגלם. אין מה לצפות במסעדה כזו לחומרי גלם מאיכות הגבוהה ביותר, ופירות ים טריים שנמשו מהים לפני מספר שעות. לדעתינו מחירים כאלה ניתן להשיג רק ע"י שימוש בפירות ים קפואים.

למען הסדר הטוב, חייבים לציין כי לא ממש ביררנו את זה עם הטבח או המלצרים ומדובר בהנחה שלנו בלבד. מחיר האלכוהול גם כן הפתיע אותנו לטובה-באיזו מסעדה בת"א תוכלו לקבל בקבוק יין צרפתי במחיר של 93 ש"ח? ואת היין חייבים לציין דווקא לטובה. מדובר ביין מעולה - עדין ומתאים לפירות ים ודגים. גודל המנות: גודל המנות אינו מושפע כאן מהמחיר. המנות די גדולות ובהחלט משביעות ומאוד לא פרופורציונליות למחיר.

ההפתעות הפחות טובות: איכות המנות: אנשים בוחרים ללכת למסעדה מכמה סיבות - יש את הרעבים, שמעוניינים רק למלא את הבטן ואינם מעוניינים לבשל בבית, ויש את אלא המחפשים במנה המוגשת במסעדה את הטוויסט הזה שאותו הם לא יכולים להשיג בבישול הביתי של אותה המנה. מסעדת נמו מתאימה יותר, לצערי, לסוג הראשון של האנשים, זה מסעדה שבאים לאכול בה וללכת, אין שום דבר מיוחד במנות, והאוכל לא נותן לך חשק לחזור למקום שוב. מי שמבשל פירות ים בבית בהחלט יכול להגיע לאותם התוצאות גם במטבח ביתי, בלי מאמץ יתר.

הנה כמה המחשות - מולים מרנייר היא אחת המנות האהובות אלינו וטעמנו אותה בכמה מסעדות, אך כאן זו הייתה מנה מאוד טפלה שלא הורגש בה הטעם של הסלרי כלל וכלל, וגם לא ממש היה ברור לנו למה יש במנה כל כך הרבה בצל ירוק ועירית, אולי כדי להוסיף טעם כלשהו למנה. דבר נוסף שהפתיע אותי כחובבת בישול הוא חוסר המומחיות של הטבח (שף לצערי אני לא יכולה לקרוא לו). אם אתה משתמש בעלי דפנה יבשים בבישול המולים, תמיד אפשר להכניס אותם לסיר הבישול בשקית גזה ולהוציא בסוף הבישול. זה כלל בסיסי עם אתה לא רוצה שהאורחים שלך יתקלו בחתיכות עדי דפנה ברוטב.

גם שאר המנות לא היו מי יודע מה - רוטב בו הוגש הקלמרי מאוד הזכיר את רוטב הפרטיות שבו היו משתמשים המון בשנות ה-80 וה-90, כן כן אותה השקית, שאת תוכנה יש להוסיף למים רותחים על מנת לקבל רוטב פטריות. המטבלים שהוגשו עם השרימפס (קוטב חמוץ מתוק, צילי מתוק ורוטב נוסף שלא הצלחנו לזהות) ממש לא התאימו למנה.